החלטה בתיק בש"פ 11377/03

1.        העורר ואדם נוסף בשם עלי קבועה (להלן: "עלי") הועמדו לדין בכתב אישום אחד שהוגש לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. בכתב האישום שני אישומים שכל אחד מהם מייחס לנאשמים ביצוע בצוותא של סחר בסם מסוכן, לפי סעיפים 13 ו- 19א לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש) התשל"ג - 1973 ביחד עם סעיף 29(ב) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין"). באישום השני מיוחסת לעורר גם עבירה של הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין.

2.        על פי הנטען באישום הראשון, ביום 4.12.03 התקשר שוטר המכונה מוזי לאדם בשם עודה נבארי (להלן: "עודה"), הזדהה בשם בדוי וביקש ממנו להשיג עבורו 10 קילוגרם של סם מסוכן מסוג קנאבוס. עודה הסכים לספק למוזי את הסם תמורת 7,500 ש"ח. השניים סיכמו להיפגש בצומת מסמיה לצורך ביצוע העסקה. כפי שנטען, עודה והעורר הורו למוזי לנסוע אחריהם לנקודת מפגש צפונית לצומת. זמן קצר לאחר שהשלושה הגיעו לנקודת המפגש, הגיע לשם עלי ברכב מסוג מזדה. כפי שנטען בכתב האישום, העורר ניגש למזדה, הוציא מתוכה שק שהחיל קנאבוס במשקל 9252.55 גרם והניחו בצד הדרך. עודה מסר למוזי את השק ובתמורה קיבל ממוזי סכום של 7,500 ש"ח. על פי הנטען באישום השני, ביום 10.12.03 התקשר מוזי לעודה וסיכם עמו כי ירכוש ממנו 30 ק"ג קנאבוס בתמורה לסכום של 20,000 ש"ח. בהתאם לסיכום ביניהם, בסביבות השעה 20:00 הגיע עודה יחד עם העורר לתחנת הדלק בצומת מסמיה, ששם המתין לו מוזי. עודה והעורר ביקשו ממוזי שיראה להם את הכסף שהביא בתמורה לקנאבוס. מוזי מסר לעודה את הכסף, עודה ספר אותו והחזירו למוזי. כפי שנטען, העורר 1 אמר למוזי כי הקנאבוס יגיע תוך מספר דקות. בהמשך, הורו עודה והעורר למוזי להמתין בתחנת הדלק ואמרו לו כי הם הולכים להטמין את הקנאבוס במקום בו התבצעה המכירה באישום הראשון. בהמשך הורה עודה למוזי לנסוע לכיוון צומת נחשון. עודה ומוזי נפגשו בסמוך לצומת חולדה, שלשם הגיע עלי כעבור מספר דקות עם מכונית המזדה. עודה ומוזי הוציאו מהמזדה שני שקים שהכילו קנאבוס במשקל 28842.9 גרם. בהמשך, כשניגשו עודה ומוזי למכוניתו של מוזי על-מנת שמוזי ישלם עבור הסם, הודיע מוזי לעודה כי הוא עצור. עלי עזב את המקום עם המזדה ונעצר בהמשך. כפי שנטען באישום השני , בהמשך לאירועים אלה עצרו שוטרים את הרכב שבו נסע העורר וקראו לו לפתוח את דלתות הרכב. העורר סירב לפתוח את הדלתות והשוטרים נאלצו לשבור את חלונות הרכב. השוטרים אחזו בעורר אך הוא התנגד למעצרו וניסה לחמוק מאחיזתם, ורק לאחר שימוש בכוח הושמו אזיקים על ידיו והוא נעצר.

3.        עודה, שהודה באישומים המיוחסים לו, הועמד לדין בכתב-אישום נפרד. עם הגשת כתבי האישום ביקשה התביעה לעצור את העורר, את עלי ואת עודה עד תום ההליכים נגדם. לבקשת הצדדים, הבקשות נדונו במאוחד. בהחלטתו קבע בית המשפט המחוזי כי קיימות ראיות לכאורה נגד העורר ונגד עלי, המצויות הן בהודעות מפורטות שמסר השוטר מוזי והן בהודאתו של עודה. כמו כן נקבע כי קיימת עילה למעצרם של הנאשמים, שהסיכון הרב הנשקף מהם נלמד מהעבירות של סחר בסם מסוכן המיוחסות להם, ובמיוחד שמדובר בכמויות גדולות של סמים. בית המשפט המחוזי (השופט ח' כבוב) נעתר, אפוא, לבקשה והורה על מעצרם של שלושת הנאשמים עד תום ההליכים נגדם. על ההחלטה לעצרו עד תום ההליכים הגיש העורר את הערר שלפניי.

4.        לטענת בא-כוחו של העורר, שגה בית המשפט המחוזי בקובעו כי קיימות ראיות לכאורה כנגד העורר. בא-כוח העורר שב וטען את שנטען בבית המשפט קמא כי המשטרה ביצעה מחדלים רבים באופן שבו נאסף חומר החקירה. כמו כן טען שלא ניתן לראות בגרסתו של עודה כחיזוק לגרסתו של השוטר מוזי בשל סתירות הקיימות בין הגרסאות. בא-כוח העורר הוסיף וטען כי אף לפי גרסתו של מוזי, מעורבותו של העורר בעסקת הסמים היתה שולית. לטענתו, המעורב הראשי בעסקת הסמים היה עודה ואילו חלקו של העורר הצטמצם לכך שנלווה לעודה ברכבו. בא-כוח העורר הדגיש כי באישום השני עזב העורר את הרכב קודם לביצוע העסקה וכלל לא נכח בעת ביצועה. עוד נטען כי יש מקום להתחשב בנסיבותיו האישיות של העורר, שהוא נשוי ואב לילדים ושעברו הפלילי אינו מכביד וכולל הרשעה אחת בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה מלפני שנים.

5.        לאחר ששקלתי את טענותיו של הסניגור ועיינתי בחומר שהוגש לי, לא ראיתי כי יש מקום לשנות מהחלטתו של בית המשפט המחוזי לעניין קיומן של ראיות לכאורה כנגד העורר. בית המשפט המחוזי ציין בהחלטתו כי אכן יש טעם בטענות לפיהן היו ליקויים באופן ניהול החקירה המשטרתית, אולם קבע כי אין בכך כדי לפגוע בתשתית הראייתית לכאורה הקיימת בתיק החקירה. עיינתי בהודעות שנגבו מהשוטר מוזי ומעודה והשתכנעתי כי אכן קיימת תשתית ראיות לכאורה המספיקה למעצרו של העורר עד תום ההליכים. כפי שעולה מגרסתו של עודה, העורר מילא תפקיד של איש קשר בין עודה לבין עלי שסיפק את הסמים. לגרסתו של עודה, העורר הוא קרוב משפחתו וממנו הוא ביקש שישיג לו את הסמים מעלי, והקשר עם עלי התקיים באמצעותו של העורר. בניגוד לטענת בא-כוחו של העורר, הראיות לכאורה מצביעות על כך שמעורבותו של העורר בעסקאות הסמים לא היתה שולית, אף שחלקו של עלי כמי שסיפק את הסמים משמעותי יותר ביחס לחלקו של העורר בעסקאות. כידוע, נקבע בפסיקתנו הכלל כי במקרים כאלה אין בחלופה למעצר כדי להבטיח את הציבור מפני המסוכנות הנשקפת ממי שהיה מעורב בעבירות של סחר בסם מסוכן. לא שוכנעתי שהמקרה שלפניי בו מעורבות העורר בעסקות הסמים היתה משמעותית, הוא אחד מאותם מקרים חריגים המאפשרים לשחרר את העורר לתנאים של חלופה למעצר שיהיה בה כדי להשיג את תכלית המעצר.

           הערר נדחה.

           ניתנה היום, י"ז בטבת התשס"ד (11.1.2004).

                                                                                       ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /צש